אפשר ומותר בשלושה שלבים - מירב כהן
אפשר לנוע ,
ממש ברגע זה, לצאת לרחוב ולראות עץ שופע רימונים קד קידה לעוברים ושבים.
אפשר לחייך לאיש אחד נעים מראה שאיננו מכירים ולהמשיך בדרכנו כמו היינו חברים משכבר הזמנים.
אפשר להסתכל על הסדקים וללטף בין החריצים, בכל זאת הם בני הרבה שנים.
אפשר לחרוץ לשון לאמירה מרגיזה שמרחיקה את השומעים.
אפשר לשכוח מה צריך לעשות עכשיו ופתאום להיות פחות חושבים .
אפשר לזרוק את הסוודר הכחול שמשתלב עם הכול.
אפשר לא להתקשר יום יומיים ולהשאיר את הדברים עמומים.
אפשר לבטל, להתבטל, לשרוק, לצפצף ולמחוא לכאוס כפיים.
אפשר להסתכל להם בעיניים ולאהוב את עצמנו שבעתיים.
אפשר לפתוח חלונות ולהריח את דברי הימים.
אפשר לנוע,
ממש ברגע זה: להקיש באצבע אחת על כפתור סודי במצח הימני, להיכנס לעולמות מקבילים
בהם הדמיון מלטף את סנטרה של המציאות עד שזאת מתרצה ומחייכת.
אפשר לראות רחוק: יש ציפורים שעפות בלהקות, ינשופים המתמקמים בצמרות,
יש מערות כחולות של נטיפים, יערות עד שלווים.
יש שפני סלע זריזים וגחליליות כתומות, נחשים גאים ואריות עצלים,קרחונים והרים משוננים
עם פסגות של קצפת
.
יש מטעים גדולים של חמניות צהובות הפוערות פה בצחקוקים רמים.
יש ירחים הרוקדים לצלילם של כוכבי הלכת, ושמש אחת מלכה שרק היא בלבד מחליטה
איזה אורך רוח ימזג היום לעפעפי המשכימים.
איזה מזל נפל בחלקנו שכל אלו משגיחים בעוד אנחנו נשלחים אל מסעות חשובים:
מצוטטים בחשאי לפטפוטי דולפינים בחופי אינדונזיה, תרים אחרי שבטים עתיקים בסבכות של ג'ונגלים בוונצואלה
ומפליגים בתוך שקט ירוק של נזירים בבהוטן.
אפשר לסיים ולנוע שוב:
אפשר לדגדג ביחד את ביטנה של ההשראה עד שגומות החן שלה יזהרו משמחה.
אפשר לשלב רגליים, לעצום עיניים, לחבק כרית או שניים .
עדנה חורפית נחה בשוליים, כשהיא מתמתחת, מטר של שביעות רצון מרווה את הפורשים ידיהם לשמיים.
אפשר ומותר להתחיל.
