חול המועד פסח. שנקין, תל-אביב. יושבת וכותבת באמצע הגינה שטופת השמש. המוני משפחות ילדים ואמהות צעירות עם עגלות מזמזמים סביבי, באורח פלא יש לי שקט דווקא באמצע ההמולה. בגינה הזאת לא ישבתי שנים, ולחזור לכאן באופן ספונטני...
במקום בו נגמרו הברירות - עומדת בפתח ברירה חדשה.
במקום בו כבתה האמונה - עומדת להתבסס אמונה מוצקה יותר. במקום בו התחוללה פרידה - עומדת להיכנס היכרות חדשה. במקום שנראה כדרך ללא מוצא - עומד להיות תמרור ברור.
איך?
ללדת את עצמי מתוכי זו לידה אחרת, קשה, אינסופית ועצומה. לבד, ללא עזרה, כורעת בשדה נשיותי התשושה, שומטת אחיזה מכל מה שהיה עד עתה, מבקשת לגלות את נהר החמדה, מתעבה וגועש מולי, כדי שאזכר בי, הגולמית, לפני שהכול נהיה. בבדידותי גיליתי את סודי לעצמי ולא ויתרתי...
בוקר יפה וקריר. אני יושבת בחצר בית הקפה השכונתי. בתוכי חגות כמו יונים מהוססות כל מיני מחשבות. שארית של סיגריה עומדת לדעוך במאפרה בשולחן לידי. האם כדאי לשבת כאן בחוץ? האם מישהו יבוא לעשן אותה? הלוואי שלא. רוצה לשבת בשקט, ללא הסחות דעת ולכתוב.על מה? מיד הם צפים... להמשך קריאה...
