יש ברירה
 

 
במקום בו נגמרו הברירות - עומדת בפתח ברירה חדשה.
במקום בו כבתה האמונה - עומדת להתבסס אמונה מוצקה יותר.
במקום בו התחוללה פרידה - עומדת להיכנס היכרות חדשה.
במקום שנראה כדרך ללא מוצא - עומד להיות תמרור ברור.
 





איך?
בזכות אותו מנגנון יצירתי שלנו שעובד באופן פנימי ללא לאות, וממציא את עצמו כל הזמן מחדש. הוא אינו מונע מספקות, חוסר אמון, ביקורת או חשדנות. הוא אינו מושפע מהאגו, מה"אני המפחד". הוא ממחיז את עצמו בכל רגע ורגע מחדש, ויוצר מופע, יצירה חדשה.
גם אם היינו מעט מנותקים ממנו, אנחנו יכולים ליצור איתו קשר. ראשית נלמד לזהות את הסימנים: סיום שעומד בפתח, תקיעויות שונות - אלה מבשרים על אופציה של לידה חדשה. כשהם מופיעים ניקח נשימה עמוקה, נהיה מודעים לחלוטין לפחדים שלנו, ונאט. נניח להאטה לעשות את שלה, כי על מנת שהמנגנון היצירתי הפנימי יעבוד, יש להאט את החיצוני. לדומם במקצת מנועים.
בתור התחלה לא נחווה עשייה חיצונית גדולה, לא נקבל חיזוקים חיצוניים. נהיה קשובים להתבשלות הפנימית שנרקמת בקצב שלה, המקצב יהיה שונה לחלוטין ממה שאנו מכירים. גם כשהתשוקה להישגים תעלה, אנו נלמד לנשום מולה, ולחכות. בתוכנו נרגיש שהכול קורה לטובתנו העליונה.
השחרור מתבצע וההקלה מגיעה כשמתרבים הרמזים למציאות חדשה שנרקמת. או אז האמונה שלנו מתאוששת ומחזירה מעט צבע לעצמה. בעקבותיה מגיעה החיוניות, בעורף נושפת ההשלמה - השלמה עם מה שהיה, עם הפרק שנגמר, העבר. אנחנו כבר יודעים שרוב הסיכויים שלא נחזיר אותו.
היצירה החדשה תביא איתה את ההתמודדויות שלה, אבל ההבנה של היכולת הבסיסית הקיימת בתוכנו להמציא, לברוא, ליצור ולשחרר, תעניק לנו את הכוח לשמוח ולקבל את מה שבא.