לרגל השקת ספרה "זרעים של אור",
מספרת מירב כהן, ילידת ירושלים על
השינויים הרבים שעברה בחייה ובראשם
ההחלטה לעזוב את משרת החלומות בהייטק
ולהתמסר לכתיבה מעוררת השראה
מאת: דורון אורסיאנו- וינטר
יש מעט אנשים שמסוגלים לעזוב מקום
עבודה ומשכורת בטוחה מבלי שיהיה להם
ברור מה הם הולכים לעשות. אחת כזאת היא
מירב כהן, נשואה ואם לשני בנים, שלפני
שנים החליטה לצאת לחופשת הסתגלות של
כחצי שנה מתפקידה כסמנכ"ל משאבי אנוש,
במהלכה נחה, טיילה, כתבה הרבה ושחררה את
כל העומסים.
במקביל המשיכה את התפתחותה הרוחנית
שהחלה כמה שנים לפני כן.
מירב נולדה בירושלים כבת בכורה אחות
לשלושה אחים, למשפחה שורשית חמה שאהבת
הספר והשפה העברית היו במרכז הווייתה. אביה
מאיר כהן הוא סופר ועיתונאי לתעופה וחלל,
בן למשפחה של אנשי עט. סבה אבא של אביה ,חכם
גרשון, היה רב ידוע בירושלים ולימד תלמידים
רבים בחדר. בירושלים יש רחוב על שמו: המלמד.
את רוב ילדותה בילתה מירב בקריאה, כתיבה
וציור. היא זוכרת שהייתה שקועה שעות רבות
בקריאה עד שסבתה הייתה גוערת בה "הבית
יישרף ואת לא תשימי לב מרוב שאת שקועה
בספרים".
איזה זיכרון הכי מלווה אותך מתקופה זו
בילדותיך?
"קיר ענק ומרשים של ספרייה בביתו של דודי
יונה כהן ז"ל (אח של אבי) שהיה עיתונאי של
עיתון 'הצופה' וסופר. כל הקיר היה למעשה ספריה
ענקית עם עושר עצום של ספרים: ספרי הגות,
היסטוריה, מחשבת ישראל, ספרי שירה ועיון.
בכל פעם שהגעתי לביתו של הדוד יונה הייתי
נעמדת נפעמת וחשה זערורית מול ההוד וההדר
של הספרייה הענקית שהתפרסה לגובה רב".
השינוי הרוחני של מירב
בגיל 32 הייתה מירב בשיא הקריירה הניהולית
שלה כסמנכ"לית משאבי אנוש בחברת הייטק,
אבל אז היא חשה צורך פנימי לשינוי. "הסקרנות
ללמוד ולהרחיב את ידיעותיי הובילה אותי
למורה דרך רוחני ואצלו עשיתי תהליך עמוק של
התפתחות רוחנית ששילב למידה מרתקת של כל
עולם הרוח על כל היבטיו", היא מספרת. "המורה
שלי היה סבלן, כשאני רציתי להאיץ את הדברים".
כיום עוסקת מירב בכתיבה, ביעוץ וליווי אנשים
בתהליכים יצירתיים. כל שינוי מבחינתה זה
תהליך יצירתי. היא עוזרת לאנשים מכל התחומים
לנווט את ספינתם במים הגועשים. "אנו מדייקים
ביחד את האופן בו הם מפרשים את התהליך
האישי שלהם ואת ההחלטות שהם עומדים לקחת
או לא לקחת", היא אומרת.
בנוסף, כותבת מירב יום יום. "לכתיבתי
יש זרמים רבים, אני כותבת שירים, תובנות,
הגיגים, ספורים ועוד. אני מקדישה כיום ביומן
ימים מסוימים ל'זמן אמן', כתיבה וקריאה", היא
משתפת.
למה בחרת לקרוא לספר הביכורים שלך "זרעים של אור"?
"כשהתחלתי לכתוב את הזרעים, החוויה
שעברתי הייתה של טרנספורמציה ממש. שורות
הבליחו וכמו 'התפרצו 'לתודעה שלי, במבנה
מסוים. התחושה שליוותה את הכתיבה הייתה של
אנרגיה שעוברת בי. במיוחד כשהייתי מלטשת
ומדייקת את המילים עד לטקסט הסופי של הזרע
האנרגיה כמו סימנה לי באיתותים בגוף איזה מילה
לבחור או לשנות".
מסרים אוניברסליים
במשך שנה וחצי שלחה מירב זרע אחד לרשימת
התפוצה שלה והתגובות של האנשים היו שהם
חווים את אותה תחושת הקלה בקריאת הטקסטים.
קוראים רבים דברו על כך שהזרע המסוים מדויק
עבורם למקום בו הם נמצאים. עם הזמן מירב הבינה
שיש כאן סוג של מסרים אוניברסליים המקופלים
בזרעים, בכל הזרעים עוברת כחוט השני מחשבה
של אור. וכשקוראים זרע בתשומת לב והקשבה
לגוף אפשר לעבור תהליך של הטענה/התמרה
שמתרחש בגוף ובתודעה.
מה המסר הכי חשוב של הספר?
"כולנו זרעים של אור. מגיעים לעולם עמוסי
פוטנציאל ויופי, עושים דרך כדי לתת את מתנות
הנשמה שלנו, עושים דרך כדי להפוך מפוטנציאל
להגשמה. כולנו זקוקים לחממה, לתנאים מסוימים
כדי לפרוח, אם התנאים האלה אינם מתקיימים
ננצור את סוד מתנתנו לעולם. הרבה אבקנים
כאלה התפזרו והלכו לאיבוד מבלי שהביאו את
תמציתם, את מתנת הווייתם. הזרעים מאירים את
דרכנו ומעודדים אותנו חשוף את המתנות שלנו
לפרוח בדרך שמתאימה לנו".
